סגנונות של נתינה כביטוי לאהבה.
06.03.2018

למה קורה שאחד מבני הזוג מרגיש שהוא נותן ונותן והשני כול הזמן מתלונן ומרגיש חסר?
קרוב לוודאי שהתשובה נעוצה ברמת התפתחות הנתינה של בן הזוג שנותן, ומצד שני - ברמת
"האור החוזר" של בן הזוג המקבל.
אהבה, וזוגיות כידוע, מתבטאת בנתינה. הנתינה אמורה לעבור התפתחות במרוצת השנים והניסיון.
תינוק שנולד עסוק בלקבל את צרכיו מהסביבה ואינו יודע לתת.
אם הוא נותן, זה קרוב לוודאי נתינה לא רצונית, בהיסח דעת , כאשר לוקחים לו חפץ מידו ונותנים לו
גירוי אחר במקומו.
במהלך התפתחותו, הילד מקבל עידוד מהסביבה, וכשהוא מוותר על חפץ או עונג אחר הוא מקבל
"פרס" גשמי או חיזוק אחר כמו חיבוק או מילת התפעלות. ניתן לראות כאן התפתחות של יכולת
הנתינה, אך הכוונה עדיין נשארת בעינה, הילד נותן אך ורק כדי לקבל.
עם הזמן הילד גדל ומלמדים אותו לוותר על דברים שאין לו בהם יותר צורך. מלמדים אותו לתרום.
לדוגמא: צעצועים תינוקיים או בגדים שקטנים עליו.

השלב הבא בהתפתחות יהיה נתינה רצונית לבן הזוג, אבל הנתינה תהיה קשורה תמיד לנושאים
שממנו הוא עצמו נהנה. לדוגמא: אם אני אוהבת ללכת לספא אוכל להעניק מתנת יום הולדת לבעלי,
כרטיס ליום כף לספא וכו'.
נעמוד כאן על 5 סגנונות שונים של נתינה/קבלה בזוגיות:
• נהנה כשקונים לו מתנות או פרחים וכו'.
• נהנה כשמבלים אתו בילוי חיצוני כמו: סרט, הצגה, טיול, חברים
• נהנה כשמבשלים לו
• נהנה כשנותנים לו מגע, חיבוק, נשיקה או כשמביעים אהבה בעל פה או בכתב
• נהנה כשמקשיבים לו

נסו עכשיו לדמיין זוגיות ובה חיבור בין אישה המרגישה אהובה רק כשמחבקים אותה, כותבים לה
מכתבים ומביעים דברי אהבה, לבין גבר שאוהב לבלות אתה, ובכול פעם מעניק לה אהבה דרך
קניית כרטיסים לסרט או מפגש חברי, ומרגיש שהוא נותן לאשתו הרבה אהבה , כי זה מה שהוא אוהב.
לחילופין, דמיינו גבר שמרגיש אהוב רק כשאשתו מבשלת לו את הדברים האהובים עליו, ואשתו,
מצד שני, מעניקה לו אהבה דרך קניית מתנות, אבל הוא רואה רק את המינוס הגדל בבנק...

השלב האחרון בהתפתחות הנתינה הוא השלב המתוקן והגבוה בסולם. השלב הזה מתבטא
בנתינה לבן הזוג את מה שהוא זקוק לו או רוצה לקבל.
בשלב זה, גם אם האישה לא אוהבת לבשל - היא תתאמץ כדי שבעלה ייהנה, כי מה שחשוב לה
באמת זה החיבור אתו והרצון להשפיע לו טוב כדי שהוא ירגיש את הטוב זורם ממנה אליו.
גם אם סגנון הנתינה הזה הוא לא חלק טבעי מעולמו של הנותן, המאמץ המושקע צריך להיות מכוון
להרגש בן הזוג. החיבור החדש שנוצר כתוצאה ממאמץ זה יוצר צמיחה וחיבור עמוק יותר בין בני הזוג.
כמובן שבכול נתינה צריך להתחשב במשאבים הזוגיים, ובכמות האנרגיה והכוחות של הנותן. אל לו
להגזים בכך. חשוב להדגיש כי לא הכמות כאן חשובה אלא עצם היציאה החוצה מהעולם שלי
(העולם של הנותן) והכניסה לעולמו של בן הזוג (המקבל) הן האמצעים היוצרים את החיבור האמתי והלא מותנה.
כשבן הזוג מקבל את מה שחסר לו מבת הזוג, תפקידו להודות ולתת לה הרגשה שזה מענג אותו.
ההודיה הזו - "האור החוזר" - תרומם את בת הזוג (הנותנת), ותמלא אותה בכוחות להמשיך
במאמץ.